מסדר "רליג'איס דה נזרת" נ' עג'יני ואח'

החלטה

הבקשה :

1.בפניי בקשה, בהתאם לתקנה 101(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן -"התקנות"), לסילוק התביעה על הסף, בטענה להעדר סמכות עניינית.

לחלופין, נתבקשתי להורות על העברת הדיון בתובענה נשוא תיק זה לבית משפט השלום בחיפה וזאת בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 (להלן -"חוק בתי המשפט").

התובענה:

2.מדובר בתביעה לסילוק ידם של המבקשים משטח, אשר על פי הנטען מוחזק על ידם שלא כדין בחלקה 187 בגוש 10811 מאדמות חיפה (להלן-"המקרקעין") אשר אין חולק שמצויים בבעלות המשיב, חיוב המבקשים בהריסת קיר תומך וגג שבנו והקימו בתוך המקרקעין, בנייה מחדש של גדר אשר הרסו ללא רשות אשר הפרידה בין החלקות 187 (אשר בבעלות המשיב) לבין חלקה 186 (אשר בבעלות המבקשים) ולסעד כספי.

טענות הצדדים:

3.המבקשים טוענים כי מאחר שהסעדים המבוקשים בתביעה הם סילוק יד, פינוי וצו הריסה, עניינה של התובענה הוא חזקה או שימוש במקרקעין, ענין הנמצא בסמכותו העניינית של בית משפט השלום.

המשיב טוען, לעומת זאת, כי מאחר שהסעד העיקרי המבוקש הוא צו הריסה ולאור ההלכה הפסוקה (הלכת "שמש"), מצויה הסמכות העניינית לדון בתביעה בבימ"ש זה.

דיון ומסקנות:

4.פסיקת בית המשפט העליון קובעת כי כאשר נדרש בית המשפט לבדוק את סוגיית הסמכות, יש להתבונן בסעד המבוקש ולא במהותו של הסכסוך; ראו: ע"א 510/82 רינה חסן ואח' נ' יפה פלדמן, פ"ד לז(3) 1, עמוד 13-14. "בעיית" ההכרעות הנדרשות, אגב דיון, בעניינים המסורים לסמכותו של בימ"ש אחר, נפתרת באמצעות הסמכות שבגררא, הקבועה בסעיף 76 לחוק בתי המשפט.

סמכותו של בית המשפט המחוזי, בתחום האזרחי, על פי סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט, הינה לדון ב"כל עניין אזרחי... שאיננו בסמכות בית משפט שלום" ובענייני מקרקעין מוסמך בימ"ש השלום לדון, סעיף 51 (א)(3) לחוק בתי המשפט, ב:

"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שעניינן חזקה או שימוש במיטלטלין יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין".

5.מאז הלכת "שמש" - ע"א 37/59 שמש נ' מפעל המים כפר סבא, אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד יג 834 (1959), אשר הבחינה בין תביעות הנוגעות לסעד של שימוש וחזקה, תוך "שמירה על גוף הנכס" ובין תביעות הכוללות גם עתירה למתן צו הריסה, רבו מבקריה וברבים מפסקי הדין שנכתבו מאז, הובעה ביקורת על חלוקת זו של הסמכויות בין הערכאות, ונעשו נסיונות לאבחנה ולעקפה.

לא אסקור את פסקי הדין שניתנו בענין ואסתפק בהפנייה לסקירה נרחבת ומפורטת, שנעשתה ע"י כבוד השופט י. עמית בע"א 3405/06 (מחוזי חיפה), צרפתי נ' אלבו (ניתן ביום 23.10.07), אשר לאחריה הגיע כבוד השופט עמית למסקנה שהלכת שמש עדיין שרירה וקיימת וטרם עברה מן העולם, אולם הוא מציע שלוש דרכים להתגבר עליה, כלהלן:

"( - ) לילך בעקבות האבחנה בעניין ג'מיל (רע"א 4991/03 ג'מיל נ' לוי, פ"ד נז(5) 556, 559 (2003)) ולקבוע כי מטרד שמקורו בחלקה השכנה לא נופל בגדר הלכת שמש.  

( - ) לילך בעקבות האבחנה בעניין וולפינגר (רע"א 3189/06 וולפינגר נ' ראובני (ניתן ביום 20.8.2006)) בין סעד עיקרי וסעד טפל ולקבוע כי סעד ההריסה טפל לסעד של צו מניעה.

 ( - ) לקבוע כי הלכת שמש בטלה ועברה מן העולם ואינה נוהגת עוד במקומותינו, למיצער, נוכח פסקי הדין שקבעו את מבחן הסעד הטהור, כמבחן הקובע לצורך הסמכות העניינית."